את עושה את הטוב ביותר שאת יכולה. כרגע.

אנחנו נמצאות בתקופה שרב הנסתר על הגלוי והחוסר וודאות גדולה מאד ובתוך זה אנחנו נדרשות להמשיך ולתפקד כאימהות ולהחזיק את היום יום עבור הילדים שלנו למרות שרובנו מאז אותו יום לא ממש ישנות ובעיקר בתחושת קיפאון וחוסר כוח לנוע ולהניע.

אז איך אפשר להמשיך ולנוע למרות הכל?

אני מרגישה שבשבועות האחרונים אימצתי את המילה 'כרגע'. אני עושה את הטוב ביותר שאני יכולה כרגע ועכשיו.

יכול להיות שמחר אני אעשה יותר טוב או פחות אבל זה לא משנה, כרגע אני עושה את מה שמתאפשר לי בכוחות שלי וזהו.

גם אם אני מרגישה חסרת סבלנות אני מזכירה לעצמי שאני כרגע חסרת סבלנות ואולי ברגע הבא אני אהיה אחרת. אני לא ממהרת לשפוט את עצמי על זה או להאשים. מבחינתי כרגע כל מה שהצלחתי להרים בו ראש ולעשות מגיעה לי מדליה, לא פחות.

אני מקבלת שכרגע אני עושה את הדברים יותר לאט, אולי יותר בפיזור, אולי אחרת ממה שאני רגילה אבל אני עושה כמיטב יכולתי. אני מקבלת שכרגע אני אחרת וכרגע כולנו אימהות אחרות, נשים אחרות, כי איך אפשר לא להיות אחרות אחרי מה שקרה פה.

כשאני ממוקדת בטוב ביותר שאני יכולה לעשות כרגע אני גם מוכנה לקבל את עצמי כמו שאני, כרגע.

עם החולשות שלי, עם הכאב, הפחדים, החרדות, הבילבול והדאגות.

אני לא נלחמת במי שאני, אני מוכנה להבין שזו מי שאני כרגע ואני מוכנה לקבל את מה שכן מתאפשר לי כרגע.

אני מתמקדת באיפה שמתאפשר לי להשפיע ומוכנה להרפות לפחות לזמן מה מהמקומות שאין לי שום יכולת להשפיע עליהם.

ובימים שבהם יותר קשה לקום מהמיטה ויותר קשה למצוא את הכוחות אני נזכרת בשיר הבא ובוחרת מה הוא הצעד הבא הקטן שמתאפשר לי עכשיו, רק הצעד הזה ואותו אני עושה, לא מעבר. וכך כל פעם צעד ועוד צעד עם הרבה רכות וקבלה של הקצב שלי כרגע, מקבלת שעכשיו הכל קורה יותר לאט.

וזהו זה מה שמתאפשר לי כרגע, רק כרגע.

כי כרגע אני עושה את הטוב ביותר שאני יכולה, "עושה כמיטב יכולתי בעכשווי".

"סבתי נתנה לי פעם עצה:

בזמנים קשים

התקדמי בצעדים קטנים.

עשי את מה שעלייך לעשות,

אבל לאט לאט.

אל תחשבי על העתיד,

או על מה שעלול לקרות מחר.

שטפי את הכלים.

לאט.

הסירי את האבק.

לאט.

כתבי את המכתב.

לאט.

הכיני את המרק.

לאט.

את רואה?

את מתקדמת,

צעד אחד בכל פעם.

קחי צעד אחד ואז עצרי.

לנוח מעט.

תשבחי את עצמך.

קחי צעד נוסף.

ואז עוד אחד.

לא תשימי לב,

והנה הצעדים שלך

מזדרזים מעצמם.

ויגיע הרגע הזה שבו

תוכלי לחשוב על העתיד

לבוא,

מבלי לפרוץ בבכי".

(אלנה מיכאלקובה)

ואם את רוצה שביחד נמצא את הצעדים הקטנים שלך גם עכשיו, את מוזמנת לפגישה ממוקדת בה ננסה למצוא איך את יכולה לתמוך בעצמך גם עכשיו ומה יכול לעזור לך להרים את הראש גם כשהכל נראה כבלתי אפשרי.