להיות רגישה מאד..

אני שמה לב שהרבה מהלומדות שמתחברות ללימודי ימימה, הן נשים רגישות מאד מאד. הן אותן נשים שכשהיו ילדות שמעו כל הזמן מהסביבה כמה הן רגישות מידי ושלא צריך לקחת כל דבר קשה.. אז הן למדו להסתיר את הרגישות הזו, לשחק אותה אדישות או להתנתק רגשית ובעיקר הן הניחו חומה על הלב. ובאמת באמת בעומק בעומק יש להן מתנה עצומה. הן אותן אלו שבלי לשים לב כולם רצו תמיד להתייעץ,לדבר ולחלוק איתן את הצרות שלהם הן אותן אלה שאהבו להניח בחיקן עומסים לא שלהן כדי שיחזיקו, יגנו, יכילו ויפתרו. הן אותן אלה שתמיד לקחו אחריות ראשונות, מתנדבות, מבינות, מוותרות ומכילות.. ומבפנים למרות החומה שהניחו הן המשיכו לקחת הכל ללב. הן המשיכו להרגיש את כל מי ומה שסביבן בעוצמה גבוהה מאד שום דבר לא עבר מתחת לרדר שלהן.. ומה שקרה בסופו של דבר שהן הגיעו לנקודה שבה נגמר להן פשוט הכוח! נגמר להן מלהכיל ולהחזיק כל הזמן את האחריות הרגשית עבור כולם. ובעיקר נמאס להן להרגיש שהן כל הזמן היו עבור אחרים אבל ממש כבר מזמן לא עבור עצמן. הן הגיעו ללימוד פגועות וכבר מרוקנות ולפעמים כבר בחוסר אמון שיש בכלל מקום אפשרי עבורן עם הרגישות העוצמתית שלהן בעולם.. ולאט לאט אני רואה אצל הלומדות שכשהן מסכימות לקבל את זה שהן רגישות מאד מאד הן מבינות על עצמן שמותר להן להיות עוצמתיות כמו שהן שמותר להן לא להחזיק הכל בשביל מישהו אחר שמותר להן להניח גבול ומידה וזה ממש בסדר.. שמותר להן לבקש ולהיות נזקקות ושמותר להן להיות רגישות מאד מאד. הן לומדות שמותר להן להיות ברגש טוב על הרגש שלהן ומותר להן לאהוב את עצמן ככה רגישות מאד מוצפות מהר זקוקות למנוחה יותר, זקוקות להיטען לעיתים קרובות.. ולאט לאט הן לומדות עם הלימוד שהן צריכות לתת לעצמן הרבה לפני שהן מעניקות לאחרים שהן צריכות לחזור לעיתים קרובות למקום השקט שלהן כדי להתחזק. ושזה הכי בסדר שיש ושהן הכי בסדר בעולם. בדיוק ככה: רגישות מאד מאד.

מותר לך להיות רגישה ומותר לך להיות מי שאת ומותר לך לבוא ולהיתמך דווקא בגלל הרגישות שלך. בשביל זה אני פה ומחכה לך, בזמנך הנכון.

(בתמונה: טבע ומרחב שתמיד עוזרים לי לחזור למקום)